• הילה הוכמן

רמדאן וקטאייף בברטעה השכנה

עודכן ב: מאי 28


קטאייף הוא המתוק האולטימטיבי. כיסון מושלם, פאר היצירה אבל יש קאצ' - הוא יחודי לחודש הרמאדן. גיליתי אותו בשנה שעברה ומאז הדודא לא מרפה.

מה יש לו לגעגוע שהופך חיבה לאהבה, להתמכרות.. שהופך לאובססיה מתוקה. מה גדול הסיפוק כשאני סופסוף מתאחדת עם מושא תשוקתי! אח! קשים חייו של האדם הרומנטי :)

אני נוהגת להגשים לעצמי את כל פנטזיות המתוקים. זה הדלק שלי, כך בעצם התחלתי לעשות - חשקתי במתוקים שלא יכולתי להשיג בארץ (או שפשוט הייתי חייבת לעשות בעצמי כמו שאני חושבת שצריך), הגעגועים הניעו את המערכת ולא הרפתי עד שיצא.

וקטאייף לא יוצא לי!

וניסיתי...יא אללה שניסיתי. נהרות של קמח-מים-שמרים.. כפרה עליהם, הושלכו מכורכמים לפח.

חלפה שנה, החג הגיע(אנשים צמים חודש, קיץ, חום אימים בלי מים ואני - קטאייף!) העמסתי את אילנה חברתי הגרגרנית ונהרנו אל הכפר ברטעה.

בזמן החג בשעות היום הכל צמים ומתכוננים לארוחת שבירת הצום בערב. יש אוירת חג נינוחה ברחוב השוק והאנשים רכים. אנחנו נכנסות לבקר את ניזאר, איש אהוב ומקסים, בעל חנות חלפים לרכב ומודיעין מהלך לענייני ברטעה. מסתבר שאין קונדיטוריה בכפר, אבל נשות המשפחה בעיצומן של ההכנות לערב. מפה לשם ניזאר מפתיע אותי עם מגש כעכי תמרים, הדקיקים והעדינים ביותר שראיתי. אני מתה לטעום אבל מתאפקת. באוטו בדרך הביתה מחסלת חצי מגש. אוי!! יבורכו ידייכן נשים יקרות.. מהעוגיות הטובות שאכלתי. הבצק דקיק, עם שומשום ואניס, ובפנים תמרים והכל עדין כלכך, נמס בפה ומלא אהבה.

מגיעות לעושי חביתיות הקטאייף. או!

אמנם קונדיטוריה אין, אך בכל בכל שנה נפתח הדוכן הזה שבו מכינים את החביתיות מהם מכינים את הקטאייף, אלו שנכשלתי בהכנתן.

אני מסתכלת ומצלמת ומנסה לקלוט משהו שיוריד לי את האסימון.

התערובת פשוטה מאוד- מים, קמח וקצת שמרים, אבל הדיוק המושלם קריטי. בסמיכות, ביחסים, בזמן שנותנים לתערובת לנוח. לשמחתי בזמן שאנחנו שם נגמרת הבלילה והבחור מכין חדשה ומשתמש בה מיד. בפעם הבאה אולי לא אתבייש לבקש להכנס לראות.

הבחורים מתקתקים ערימות לתפארת, פריזבים קטנים ואווריריים של אושר מתעופפים.. אני מצלמת בסלואו מושן :)

ערימת חביתיות כזו נמכרת בעשרה שקלים. והן נהדרות. אני קונה שלוש שקיות.

מדובר במעין פנקייק אוורירי וקטיפתי שמזכיר מעט לחוח. הקסם - הוא עשוי בצד אחד בלבד, כך שלאחר המילוי צובטים אותו והוא נדבק לעצמו.

האפשרויות למילוי אינסופיות והנשים במשפחה מתגאות באינספור סוגי קטאייף, אבל הנפוצות ביותר הן ג'יבני, הגבינה הערבית הנמתחת ואגוזים קצוצים, סוכר וקינמון. את הכיסון מטגנים בסמנה ולבסוף מושכים בסירופ סוכר. זה חמים וטיפיפה קריספי ומתוק והגבינה קצת נמתחת... אוי.

מאוחר יותר בבית אני ממלאה. ג'יבני שקניתי במכולת המקומית, אגוזי מלך קצוצים עם מעט סוכר ומעט קינמון ומנסה דבר נוסף - קריש מלבי ורדים. טעים גם לא מטוגן ובלי סירופ. טעימה גם החביתית נטורל. המילה חביתית נשמעת לי טיפשית בהקשר של הקטאייף. טעים לי.

מחשבה מאושרת שעוברת לי בזמן המילוי - סבתא שלי, אמא שלי, עוגיות פרסבורגר. כמה בסיסי אצלנו בבית השילוב הזה של אגוזי מלך סוכר וקינמון. סלובקיה-פלסטין. אין קשר, יש קשר.

עוד דברים נפלאים שאפשר למצוא בברטעה: חנות קטנה ובה איש מאיר עיניים שטוחן קמח טרי, 3.30 שקלים הקילוגרם. אפשר לסנן כדי להפריד את הסובין ומתקבל קמח "לבן" יותר. קניתי שם גם סומק נהדר.

ענבים של פעם. אבל באמת של פעם, מלאי טעם ואשכולות ענקיים.

סבונים טבעיים משמן זית, מיוצרים בשכם. אני משתמשת בהם כבר כמה שנים

ולא מוכנה להחליף. חמישה שקלים הסבון. כמה יפה העטיפה!

וכדאי שיהיה תמיד בבית - מסטיק מסטיקא!! לבנוני! טעים..

לסיום עוד סרטון, זה כלכך יפה שהייתי חייבת :)

#קטאייף #עטאייף #ברטעה #בסביבה #ישראל #כיסונים #ביקור

  • Facebook - Grey Circle
  • Instagram - Grey Circle

לעדכונים, מועדון ושאר הפתעות