יש לי שריטה עם עיראק. אני אפילו מספרת לפעמים שאני חצי עיראקית ויש כמה שמאמינים לי ;) בכל פעם שאני שומעת איזו סבתא או דודה עם מבטא (ב ב׳ דגושה) אני נמסה, האוכל העיראקי הוא האוכל האהוב עלי, יש לי געגועים לא מוסברים לנהר החידקל ולבגדאד ומבחינתי תמיד חובה שיהיו בפריזר סמבוסקים ואיזה קעקע. הנוגט הראשון שטעמתי היה הבעבע קדרסי וזו היתה אהבת אמת. אני חושבת שזה התחיל כשפגשתי את אמיר, חבר ילדות שהפך לאח והמשפחה שלו שהפכו למשפחה שלי. לאבא חזי ז״ל היה כשרון לבחור את הפירות הטעימים ביותר

זה קרה לפני שנתיים. יום אביב חם בשוק האיכרים ופתאום מופיע זוג, איש ואישה, מבחינים בזר סוכריות הזהב שלי. את יודעת, פונה אלי האישה בהתרגשות...

חורף 1984,חופשת סקי עם הכיתה של בית הספר הישראלי בפאריז (כן, כן). מתישהו בין גלישת הבוקר לגלישת אחר הצהריים, מגישים לנו תה שחור ומתוק...