הסיפור על סוכריית התרנגול

זה קרה לפני שנתיים. יום אביב חם בשוק האיכרים ופתאום מופיע זוג, איש ואישה, מבחינים בזר סוכריות הזהב שלי.

את יודעת, פונה אלי האישה בהתרגשות - אנחנו ייצרנו את סוכריות התרנגול למפעל עלית בשנות השישים והשבעים!

קפצתי בהתרגשות כילדה:) יש לי כל כך הרבה שאלות...

הם מספרים שמרוב הביקוש קשה היה לעמוד בעומס ושכיום נותרו להם תבניות בודדות, מהן הם מכינים סוכריות לנכדים, לזכר הימים..

שאלתי אם אוכל אולי להפגש איתם ולשמוע את הסיפור בנחת, לראות את תבניות הקסם. כן :)

כעבור שבועיים מופיע האיש ובידיו זר תרנגולים. אני לא יודעת את נפשי. דמעות בעיניי, מחבקת אותו והוא - נבוך... נראה שלא מבין את העוצמה של הדבר הזה שהיה בשבילו מקצוע, פרנסה, אבל בשבילנו ובשביל דורות שלמים אחד מרגעי הקסם המרגשים של הילדות.

אחרי שהוא הולך אני מצלמת את הזר ומעלה לרשת...

התגובות הנרגשות מראות לי שאני לא לבד.

התרנגול הזה מהלך עלינו קסם. זה בעצם ממתק הילדות האיקוני ביותר וגם זה שטעמו לא השתנה. פשוט לא היה מה לשנות, מדובר בסוכר מבושל לדרגה פציחה וזהו...

ומה שחמוד ומעניין זה שאנשים שבגרו הפסיקו לראות את אותם תרנגולים אדומים. הם קיימים עדיין בשווקים ובמכולות, מסכנים למראה, מקל קטן ועקום תחוב בהם, עטופים בצלופן, נטולי קסם... סוכרייה בשקל..

את כל הזר אכלתי. לול שלם. חוץ מאחד ששמרתי לחברה :)

בהתענגות וגעגועים אוכלת וחולמת... כמה הייתי רוצה להחזיר את הקסם, את הזיכרון הזה לכולם.

לגדולים שרוצים לחזור להיות ילדים לרגע, לקטנים שלא זכו לפגוש בקסם המתוק.. כשמדובר במתוק כולנו הופכים לילדים והתרנגול הזה - הוא משהו מיוחד! הוא אחד מהזיכרונות הקולקטיבים שלנו, בא לי שיתעורר לחיים.

קוקוריקוווווווו!!!!!

שנה וחצי (!) חלמתי אבל לא הצלחתי להביא את עצמי להרים טלפון. חלמתי שאולי יש למשפחה תבניות שירצו למכור לי, שאוכל לייצר תרנגולים בעצמי.

חיפשתי ברשת תבניות עתיקות, אבל ידעתי - אני רוצה את התבניות המקוריות, את אלו שכבר עבדו, אלו שמהם נולדו התרנגולים של ילדותי, אלו שסבתא שלי קנתה לי.

במקביל צצו תבניות תרנגולים בחנות המתמחה שליד ביתי. המחיר היה גבוה ואני כאמור רוצה את המקוריות, לא חדשות... אז כשבחנות ערכו מכירת סופשנה זה סימן את הדד-ליין.

אחרי שנה וחצי סופסוף התקשרתי:)

דיברנו קצת, שאלתי בהיסוס.. אז תבניות נשארו רק כמזכרת לילדים אבל הם ישמחו להפגש ולספר. הלב מתרחב:)

בסיום השיחה טסתי לחנות לקנות את החדשות. עדיף להתחיל ממשהו..

לקחתי רק כמה תבניות.

בקופה פגשתי את בעלת החנות וכך הסתבר שהתבניות האלו שחשבתי לחדשות גם הן למעשה מקוריות! המשפחה קנתה אותן לפני שנים רבות ממפעל שנסגר בגליל !!!

קניתי את כולן:)

לקח לי עוד יום שלם עד שהעזתי לעשות ניסוי ראשון. בינתיים קירצפתי אותן, ייבשתי, שימנתי, קניתי גומיות עבות שיסגרו את התבנית.. חקרתי עוד ועוד ברשת על הסוג הזה של התבניות (למעשה בכל התקופה שקדמה לכך התעסקתי בזה תאורטית, תבניות מתכת יצוקות, מתכונים עתיקים.. זה לא פשוט כמו סיליקון..)

הניסוי הראשון הצליח. התבנית הזאת חכמה ואפילו גאונית.

המשכתי לדייק ולהשוות, כמה זמן הן ישמרו שקופות? אין דרך לגלות מלבד להניח זר בסלון ולסמן תאריך..

איזה כיף וסיפוק - זר תרנגולים משלי!

התגובות ברשת היו נרגשות וההתרגשות שלי עלתה ועלתה.

היה ברור לי מהניסיונות הראשונים ומתגובות החברים שזה הולך להיות צבעוני.

ושיהיו טעמים.

ומיד הכל היה ברור:

הזהוב - הולך להשאר בטעם המקורי

האדום - ורדים

הסגול - סיגליות

הכתום - ברגמוט

הכחול (שהופך לטורקיז) - מנטה

הירוק - אניס

סוכרייה לילדים / סוכרייה לגדולים

אז כמובן שילדים יעדיפו תמיד את האדומים והזהובים, אבל אתם יודעים מה - כשאלו נגמרות (וזה קורה מהר;) - כולם מתנסים בטעמים חדשים:)

אז פתחתי לול וזה מביא לי אושר גדול.

רואה את ההתרגשות של כולם, אנשים בני שמונים, ילדים קטנים שזו הסוכרייה הראשונה שהם אוכלים, הורים שרוצים אחת גם לעצמם:)))

איזה כוח יש לזכרון ילדות!

אז בתכלס אם תרצו זר כזה תוכלו למצוא מבחר בחנות הוירטואלית שלי ובאתר פרטים גם על נקודות מכירה פיזיות:)

שולחת לכם קרקורים של אהבה,

הילה.

צילומים: אלה פאוסט

צילומי אייפון: הילה הוכמן

#ממתק #זכרונות #ישראל #ממתקים #סוכרייהעלמקל #סוכרייתתרנגול #נוסטלגיה